רפאל אסולין

בליל הבחירות הוצת מפעל בדים ברחוב אברבאנל בתל אביב. המפעל, ששימש עד לפני שלוש שנים למקום מפגש של אוהדי הפועל תל אביב, הושכר מאז לאייזיק קירמן, בן 60 ערירי, המתפרנס מאספנות חפצי אמנות ועתיקות. מאז המקרה לפני כשבועיים תושבי השכונה אספו עבור קירמן בגדים ואוכל והוא נודד בין בית הכנסת השכונתי לביתו של רפאל אסולין, האמן מגלריה "פחות מאלף".

על פי דיווח בחדשות 13, במשטרת מרחב יפתח חושדים כי המקום הוצת על ידי אוהדי בית"ר ירושלים שביקשו לנקום באוהדי הפועל תל אביב, שבעבר היה זה מקום מפגשם. בעקבות האירוע החלו אוהדי הפועל תל אביב לאסוף כסף ותרומות לטובת הבעלים של מפעל הבדים, אלא שאף אחד לא דאג לשלומו של קירמן, שנותר חסר כול אחרי שחפציו האישיים, כמו גם פריטי האמנות מהם הוא מתפרנס, עלו באש.

"אני כרגע מחוץ לבית, אין לי כלום", סיפר קירמן לוואלה! NEWS. "אני חושב על איך להתחיל מחדש, להתחיל מצעד ראשון. לפני השריפה עוד הייתי מסודר, אך אחריה הייתי בדכאון. בכבאות ניסו להאשים אותי, שהשריפה קרתה בגלל הסוללה של האופניים החשמליים שלי, אך אמרתי להם שזו הצתה". לדברי קירמן, יומיים לאחר האירוע חברו סיפר לו כי ישנו תיעוד ממצלמות האבטחה ממנו עולה כי מדובר בהצתה. "רואים שם מישהו זורק בקבוק תבערה על הבית שלי. הכל נשרף לי, אני נותרתי חסר כל, בלי בגדים, בלי נעליים".

בהמשך סיפר קירמן כי כשהאירוע התרחש - הוא בכלל ישן. ריח עז של עשן גרם לו לברוח מהמפעל כשהוא כמעט בלי בגדים. "הרחתי ריח שרוף, קמתי וחיפשתי מאיפה הריח מגיע, ואז חזרתי למיטה ופתאום הריח הפך לחריף", שחזר קירמן. "פתאום ראיתי מלא עשן, הגעתי לחדר המדרגות וראיתי להבות שמתחילות להגיע מהקומה למטה. זה היה אינסטינקט של שנייה, הבנתי שאני חייב לברוח ואני לא יכול לקחת איתי כלום. ברחתי מהר ואז הלהבות חדרו לחדר שלי והכל עלה באש".

קירמן ניצל בנס, אך נותר ללא כל רכוש. שכנים ותושבים התגייסו לאסוף לו אוכל ובגדים. "יצאתי משם כמו משוגע", תיאר. "לא היה לי טלפון, רציתי להתקשר לכיבוי אש, רצתי שתי רחובות עד שמצאתי מישהו וצעקתי 'מהר מהר', ברגע שחזרתי הלהבות הגיעו לגובה של חמישה מטרים ואז הבנתי שלא נותר דבר".

"ערב ראש השנה ואין לי איפה לישון", הוסיף. "אני בלי בית, בלי כלום, אנשים טובים בשכונה עוזרים לי, יש לי שני מכנסיים ושתי חולצות שתרמו לי, אפילו תחתונים נתנו לי. בזמן שנאספות תרומות לבעלי המפעל, אותי שכחו. לפחות הבריאות שלי לא נהרסה מכל הסיפור הזה".